פרק שני: משפטם של הפושעים בישראל

2 6 2 מ ש פ ט י ה ז י ק י ת | 3 26 ב שנת 1950 נחקק בישראל החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש"י - 1950 . תחולת החוק היא על הפושעים הנאצים, שותפיהם, משתפי הפעולה עימם ועוזריהם, אשר ביצעו את פשעיהם בתקופת השלטון הנאצי ובתקופת מלחמת העולם השנייה . בסמכותו של בית המשפט בישראל לדון את הנאשמים, גם אם עמדו לדין על מעשה העבירה מחוץ לישראל . העבירות המנויות בחוק חייבות להיות מוגשות על ידי היועץ המשפטי לממשלת ישראל או על ידי בא כוחו . דיני ההתיישנות אינם חלים על עבירות הכלולות בחוק זה, והוראות החנינה הכללית אינן חלות על עבירות הכלולות בחוק זה . בעוד נשפטי נירנברג הועמדו לדין על בסיס אמנת לונדון מ- 8 באוגוסט 1945 , היה החוק בישראל נגד פושעי השואה יותר פרטיקולרי : פשעים כלפי העם היהודי, פשעים כלפי האנושות ופשעי מלחמה . החוק בישראל אִפשר להעמיד לדין את אלה שפעלו בכוונה להשמיד את העם היהודי באמצעות הריגת יהודים, גרימת נזק חמור ליהודים בגוף או בנפש, העמדת יהודים בתנאי חיים שיש בהם כדי להביא להשמדתם הגופנית, קביעת אמצעים שכוונתם למנוע את הילודה בקרב יהודים, העברת ילדים יהודים לקיבוץ לאומי או דתי אחר ...  To the book