פרק ראשון: הפושעים לדין

4 8 1 מ ש פ ט י ה ז י ק י ת | 5 18 הדיונים בבית הדין מאות עיתונאים מרחבי תבל התקבצו בנירנברג כדי לדווח מקרוב על המתרחש באולם 109 . באולם מאחור הוצב תא קטן עבור מסריטי המשפט המשודר, והכול על מנת להפוך 600 את המשפט לעניין תקשורתי שהציבור חפץ בו . בנאום הפתיחה של התובע הכללי, רוברט 110 , הוא אמר : " . . . מעשי העוולה שיש להוקיעם ולהעניש בגינםג'קסון, שנשמע אפולוגטי היו זדוניים והרסניים עד מאוד . . . העובדה שארבע האומות הגדולות שיכורות מניצחונן, אך גם רוויות בדם, אינן חפצות בנקמה, אלא מאפשרות לחוק לשפוט את הנאשמים . . . אומות העולם טוענות כי יש לפעול באופן מיידי, וזו דרישה שמחובתנו להיענות לה . . . אל לנו לשכוח לעולם כי בהתאם לשיפוטנו את הנאשמים האלה כיום, תשפוט אותנו ההיסטוריה מחר" . ג'קסון מתייחס בעיקר לפשעי הנאצים נגד השלום ומתעלם כמעט לגמרי משואת יהודי אירופה . הוא מדגיש כי אין צורך בנקמה, כי רצונו להעמיד במרכז המשפט את ערכי הציוויליזציה . הוא אינו רוצה לאפשר מדיניות של נקמת המנצחים, מצטדק על גבם של אלו שנספו כאזרחים שאנושיותם נלקחה מהם . הסניגוריה העמידה קו משפטי שלפיו אין להעמיד את הנ...  To the book