דימוי האדמה

92 טוני באסילה אבו קייס, ממחישה את רצונו העז להגיע למקום של מים, עצים, מנוחה וחיים נורמליים . מסתבר כי יש כאן מסע, אך לא ברור, עד לרגע הזה, מה מאפייניו של אותו מסע . המוסיקה משחקת תפקיד חשוב בפתיחה, עד שאבו קייס מגלה את האדמה . המוסיקה משתנה, ותנועת המצלמה משנה מהירות . המצלמה לוקחת אותנו להכיר את המקום בדולי שוט ( צילום בתנועה, בעזרת עגלה אשר עליה המצלמה נעה לפנים או לאחור ) ובפאן לאותו כיוון . מוטיב השמש חוזר שוב בין העצים . כאן המצלמה סורקת את האדמה ומחפשת את האיש ( אבו קייס ) , היא "מוצאת" אותו מתקדם לקראתה . הרקע השומם שהפך לפורח בעצים משמש כרקע להתרחשויות שיבואו בהמשך, לאווירה, לאי - הנחת ולנידודים של אבו קייס הפליט . בכוונתו של הבמאי להניע את הצופה ולמשוך אותו אל תוך הנרטיב . המוסיקה בשלב הזה מסייעת בהסבר על האווירה ומניעה את הדמות . האיש הולך בצורה טבעית, אך הוא מרגיש עייפות הן מההליכה והן מהמוסיקה שמנסה לגרום לנו מתח ועצבים . בסצנה זו עדיין אין בתים, המקום שומם, אך יש כבר עצים . רואים את אבו קייס יורד, כאילו להתפלל, ישן על בטנו ומחבק את האדמה . המצלמה עושה עוד זום כדי להראות ל...  To the book