|
|
164 | דנה פאר בזכות עצמו, להיות בתפקיד של מסייע לאחרים ולמעט בקבלת עזרה . שינוי תפיסות אלו אינו מתרחש בקלות ובבת אחת . אדם עם מוח תקין מסוגל להעריך את המשמעות של הבאת עזרה הביתה, אך אדם עם דמנציה לא בהכרח מבין זאת . ייתכן שהסירוב להביא אדם נוסף לתוך הבית או ללכת למרכז יום נובע מכך שאינו מבין את פירוש הדבר ; יש החווים את השינוי כאיום על עצמאותם ושליטתם בחייהם, ויש החוששים שזהו שלב מקדים להוצאתם מהבית והעברתם לבית אבות . בפרט אם מדובר באדם שהשתדל להימנע משינויים במהלך כל חייו . כדאי לנסות תוותרו על הפנטזיה שיום בהיר אחד תציעו עזרה או תביאו מטפל והאדם עם דמנציה יהיה מאושר ויגיד לכם, "כן, תודה רבה שחשבתם עליי" . לרוב יש צורך בשיחות רבות וחוזרות בנושא . הרבה שיחות . תפסיקו להגיד לאדם עם דמנציה מה אתם חושבים שצריך לעשות . תחת זאת תשאלו אותו מה הוא מציע, רוצה או יכול לעשות בנוגע לבעיה מסוימת . גם אם זה לא הגיוני – מתחילים בהקשבה . כדאי לשוחח על בעיות ספציפיות ולא לומר לאדם עם דמנציה שהוא צריך עזרה באופן כללי . תדברו על הנושא באופן רגשי ותנסו להבין מה עומד מאחורי סירובו של האדם עם דמנציה לקבל ...
To the book |
|
|