חיפוש אחר אנשים שנפטרו

144 | דנה פאר "מסע דינמי בזמן", ואינם מבחינים עוד בין אירועים שהתרחשו לפני חמש דקות ובין אירועים שהתרחשו לפני שנים רבות . כדאי לנסות ראשית, מה לא לעשות : לא כדאי לומר להם שיקירם מת לפני הרבה שנים ; לא להראות להם תמונות של המצבה ; ולא לקחת אותם לבית הקברות כדי להוכיח להם שיקירם קבור שם . בכל פעם שאתם מספרים על מותו של יקירם – עבורם זו הפעם הראשונה שהם שומעים על כך, והם חווים לראשונה את האבל והאובדן . וזה לא טוב, לא להם ולא לכם . מה לעשות ? לדבר על זה . על פי רוב, כאשר האדם עם דמנציה מחפש מישהו שנפטר או מעלה רצון להיות בקשר עם קרוב שנפטר, הוא מחפש אחר ביטחון, נחמה, קרבה, אהבה . אם הוא שואל על אימו, תדברו עליה, על הבישולים שלה, התחביבים שלה, על איך היא קוראת לו, מה היא לובשת, איזה בושם היא אוהבת, מה סדר היום שלה, מה הוא אוהב בה, מה הוא רוצה לומר לה וכן הלאה . אם ידוע שמערכת היחסים בינו ובין מושא החיפוש הייתה עכורה, אפשר לשאול, למשל : "מה אתה רוצה לומר לו ? ", "מה חשוב לך שהוא ידע ? ", "איך אתה מרגיש כלפיו ? " כלומר, שאלות המאפשרות לו לדבר ולבטא את מנעד הרגשות שהוא חש כלפי הדמות שהוא מחפש ...  To the book