אי ‑ אפשר לקבוע בוודאות כי יחידות בשריון, בחיל האוויר או בחיל הים, שלא השתתפו בפעולות התגמול, אכן שאבו את יכולת הלחימה שהפגינו במערכה בסיני מן המופת של הצנחנים . כל חיל התפתח באמצעות תהליכים נפרדים, ועם זאת השפעת רוח הלחימה החדשה על הצבא בכללו היתה חיובית וראויה לציון . ושאלה נוספת : עד כמה חלחל השינוי של דיין אל יחידות המילואים ששירתו רק מעת לעת ? בחינה מדוקדקת מעידה כי השינויים אכן חלחלו . הסיבה : יחידות המילואים שהיו אמורות לעסוק, לפי ייעודן, רק באימונים, גויסו לטובת הביטחון השוטף . חלקן אף תמכו פיזית בפעילות המבצעית . יותר מכך : מפקדי יחידות המילואים היו במקרים רבים אנשי קבע, ועל כן הם החזיקו את חייליהם "בתמונה" . אמצעי נוסף : התקשורת . פעולות התגמול זכו בשעתן לחשיפה עצומה, בעיקר בעיתונות הכתובה . איש בארץ לא יכול היה להישאר מנותק מצורת הלחימה המתמשכת, שלמעשה היתה רצף של פשיטות, שכונתה "פעולות תגמול" . מן הפעילות הזאת נשבה רוח ייחודית, שהשפיעה על הציבור ישירות ובעקיפין, גם אם לא הביאה לשיפור מהותי ביכולת הכללית של המילואים . ואכן, גם בתקופה המדוברת, התמרונים שהוסבו לתרגילים חטיבתיי...
To the book