השפעת הפעולות על מעמדה הבינלאומי של ישראל ועל האסטרטגיה המדינית

הללו כללו התחייבות של כל הצדדים שלא לאפשר חציית גבול כמו גם איסור פתיחה באש על המסתננים . הפעילות המדינית התנהלה בעיקר על ידי המגעים בין המפקדים המקומיים אך ישראל, שלא השתכנעה כי הסכם המפקדים מביא לריסון החדירות, ביקשה לשנות את נוסח ההסכמים ולאפשר פעילות צבאית מפעם לפעם . מחלקת המדינה של ארצות הברית, עם דין אצ'יסון בראשה, הביעה ביקורת קשה על חוסר הסימטריה בין ההסתננות ונזקיה לבין תגובותיה של ישראל . מחלקת המדינה אמרה באופן ברור כי אין להתיר חדירות של כוחות צבאיים לירדן ולמדינות שכנות ( מצרים וסוריה ) . על ישראל, טענו שם, להביא בחשבון את התוצאות הקשות והלא ‑ נעימות שיכולות להיות לה בשל פעילות זו . בתחילת ינואר 1953 מצאה ישראל תואנה לביטול הסכם המפקדים עם ירדן . נציג ישראל בוועדת שביתת הנשק טען כי ירדן מחזיקה בשבי חיילים ישראלים שחצו בטעות את הגבול ליד לטרון . בהתאם לכך, הודיע נציג ישראל בוועדה על ביטולו של ההסכם . הירדנים מצדם הודיעו שהם אלה שביטלו את ההסכם . הפיקוד הבכיר של צה"ל ביקש לבצע פעולת תגמול מיד עם ביטול ההסכם ובלי לקשור זאת לפיגוע רצחני של הירדנים . ראש הממשלה, דוד בן ‑ גוריו...  To the book