פרק שלישי: ועידת השלום בז'נבה

כבר נכתב כאן כי דיין העדיף את שארם א ‑ שייח' על השלום, וגלילי הנץ דגל בסיפוח שטחים ואף בהקמת עיר נמל חדשה בפתחת רפיח . במסמך הנקרא על שמו דרש להרחיב את הגבולות המוניציפליים של ירושלים ולהקל על רכישת קרקעות פרטיות בשטחי הגדה המערבית . רבין מצדו היה "מפוצץ" אותנו במשרד החוץ, כדברי אבן, באינספור מברקים שבהם דרש לנקוט קו נוקשה ותגובות מסיביות נגד מצרים . בזיכרונותיו כתב אבן כי רבין האמין שיש לכך תמיכה אמריקאית, דבר שהוא פקפק בו, וכי הוא לא השתכנע מניתוח המצב למרות הסקירות המרשימות . לשר החוץ היה ברור כי הלחצים שהפעיל רבין מיועדים לשרים הנִצים ולא ליונים, והם אכן הובילו להגברת הפעילות הצבאית לאורך התעלה . גישה נצית זו הביאה גם לבלימת נחישותו הדיפלומטית של אבן . מאיר סירבה להעמיד את כוונותיו של סאדאת במבחן הדיפלומטי, בין היתר באמצעות פגישות חשאיות שתוכננו דרך שליט רומניה ניקולאה צ'אושסקו ואחרים . על יחסה של מאיר לאבן כותב מתי גולן : "מאז נבחרה לכהונתה נטלה גולדה מאיר מאבא אבן, באטיות ובשיטתיות, את מרב סמכויותיו בתחום החשוב ביותר של המדיניות הישראלית ‑ ארצות הברית . עוד בימי כהונתו של יצחק רב...  To the book