פרק ד: אמנה חברתית או ברית?

33 . לא . לא ‑‑ יהודים במדינה יהודיתיהודים במדינה יהודית מדינת ישראל אינה "מדינת כל אזרחיה" אלא מדינת העם היהודי . ובכל זאת, גם הנכרים הגרים בה זכאים להיות שותפים בהנהגתה . במישור הציבורי, הכלל ‑ לאומי, מדינת ישראל מזוהה עִם עַם ישראל . אך במישור הפרטי, גם ליחידים שאינם יהודים שמורה הזכות להשתתף בניווט המערכת הפוליטית, כפי שכתב הרב נחום רבינוביץ' : ברור שלפי ההלכה מגיע גם לאזרחים שאינם יהודים ייצוג הולם בהנהלת המדינה, כי גם הם שותפים מלאים בה, ולכן יש לאפשר להם להיות גם שרים בממשלה, וכמו שמצאנו אצל דוד המלך . 38 אמנם . . . השוויון מחייב גם קבלת אחריות ומילוי זכויות . יואב פלד גינה את הפער בין משמעותה של האזרחות הישראלית עבור יהודי לבין משמעותה עבור ערבי . ליהודי זוהי אזרחות "רפובליקנית", קהילתית, המבטאת זהות קיבוצית וחלק בטוב המשותף ; לערבי זוהי אזרחות "ליברלית", המבטאת רק זכויות אזרח פרטיות . במונחים שבהם השתמשנו בפרק זה נוכל לומר, שעבור יהודים מדינת ישראל מבוססת על ברית, ועבור לא ‑ יהודים היא מבוססת רק על אמנה חברתית . אם רואים את הפער הזה כבעיה, הרי המענה לו הוא השוואת התנאים, לאחד ...  To the book