פרק ג: יהדות ודמוקרטיה

כך נהגה האנושות כמעט בכל שנותיה . דמוקרטיה היא בפשטות הרחבה של כלל הזהב גם לחיי הציבור . אין שום סיבה הגיונית שפלוני או אלמוני יזכו בהשפעה בלעדית על ענייני הכלל . הריבונות על העם שייכת לעם, ואת ענייני הכלל צריך להכריע באופן הגון ולא כוחני . כשאנו דנים על יהדות ודמוקרטיה, זו השאלה הראשונה העומדת בפנינו : למי שייך הקיום הפוליטי של הציבור ? ברור שברמה המטאפיזית, עמדה דתית גורסת כי כולנו שייכים לאלוהינו . אך כשמתרגמים זאת למישור המעשי, האם המסורת היהודית מאמינה שאלוהים מסר את השליטה על בני עמו לידי שליטים עריצים, או שמא לבני העם עצמם ? דניאל אלעזר חקר בהרחבה את המסורת המדינית היהודית, כפי שהתבטאה הן בתנ"ך ובספרות חז"ל והן במציאות הממשית של קהילות יהודיות . מסקנתו הייתה שהמסורת היהודית מבוססת על מושג הברית, הכוללת את העם כולו . לפיכך היא מתנגדת לשלטון ריכוזי ומצדדת בשלטון מבוזר, פדרלי ( המילה "פדרלי" נגזרת מהמילה הלטינית foedus , שפירושה : ברית ) . מצאנו בעולם העתיק את מוסד הברית ; אלא שהבריתות נכרתו בו תמיד בין שני מלכים . תורת ישראל היא שהציגה לראשונה את הברית כמוסד שכל העם שותף לו . הגיש...  To the book