|
|
לאחר שהתאושש מעזות המצח של שבע בן בכרי וכל זקני ישראל שעמדו במחיצתו, ביקש רחבעם שלושה ימים כדי לדון עם יועציו בבקשתם עד שיפרסם את החלטתו . האם אפשר ששבט יהודה ומלכיו היו עד כדי כך מנותקים מרחשי הרחוב ? מה גרם לכך שבתוך שני דורות בלבד בשושלת המלכותית, הנכד לא קלט שיש לו ולבית דוד אופוזיציה כה נחרצת ? כיצד ייתכן ששלמה לא צייד את בנו רחבעם בידע על האתגרים שמחכים לו ? האם יכול להיות שגם שלמה כבר היה מנותק מעמו ? אחרת, איך ניתן להסביר את פשר התנהגותו של רחבעם אשר נכנס לגוב האריות האופוזיציוני במעמד הכתרתו ? מעל הכול, איך ניתן להסביר את תגובתו לרחשי הלב של העם ? האם ייתכן שהיה קל דעת, שחצן וטיפש גם יחד ? אחרת, כיצד אפשר להבין את החלטתו הרת הגורל לאמץ את עצת חברי ילדותו, לדחות על הסף את דרישות שבטי ישראל, ובתוך כך להעליב אותם, להאדיר את עצמו ולפגוע בזכר אביו ? כיצד ניתן להסביר את המשפט האלמותי שיצא מפיו ‑ ולא בעידנא דריתחא, כי הרי נדרשו לו שלושה ימים לחשוב על תשובתו : וְעַתָּה אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד וַאֲנִי אוֹסִיף עַל עֻלְּכֶם . אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר ...
To the book |
|
|