זיכרונות בוערים בעצמות

תזמורות רעשניות המתעמתות זו מול זו . פעמים ה"טובים" גוברים על ה"רעים", ופעם ה"רעים" יכולים ל"טובים" . ואם כבר מציינים את טעמי העבר שקמו והצטיירו בנפשו של יוסף לפני כל הרצאה, אז קמו וחיו בו, כואבים, דומעים ומדממים, גם צעדיו בחול אל בית הקברות היהודי שליד ג'אדו . אז גם גרגירי החול שבו להתפצח בפיו, והדמעות שחנק בתוכו, כדי שלא לשמח את השומרים האיטלקים, שבו וחנקו את גרונו . וכשדיבר בלהט בפני שומעיו, לא פג הרעב הנורא של אז, כאילו לא חלפו כבר שלושה וארבעה עשורים ; או אז גם היובש והצמא למים רוקנו שוב את גרונו . אבל מעל לכול פיעמה בו תחושת שליחות : להביא לקהליו את הקולות והצבעים והטעמים והמחשבות ; לברוא לרגע קל אל מולם את הכאב והסבל ואת התקווה שאינה נוטשת אף ברגעי פחד . להביא את כל אלה בעיקר אל תודעתו של הדור הצעיר, הצברי, כדי שיוכל לנסות להבין . סיפוריו של דעדוש לא עמדו לעצמם . הם נסמכו על הרקע הכללי, ההיסטורי, הצבאי והמדיני של התקופה . היה חשוב לו לשרטט סיפור שיש בו גם ממד נקי מרגשנות . "אתה לא יכול תמיד רק לגרום לאנשים המאזינים לך, לבכות . כשהם נרגעים מעט לשמע התיאורים מסביב ‑ יש לך את האוזן...  To the book