מייג'ור בלקמור מתאמץ

עצמו : "בשנה זו, שנת האימה הגדולה, אשר כמוה לא ידע עמנו מאז היותו . . . כאן, על אדמת קירנייקה וטריפוליטניה : כי שוחררו קהילות ישראל אומללות מידי התליין . ונושיט את ידנו, יד אחים נאמנה, לעזור, לחבוש ולעודד . ונקים בבנגזי העיר את בית הספר לילדי ישראל על תלו, ומורים ‑ חיילים משרתים בו בקודש . ותנוקה לוב מן הארורים ונהי אף אנחנו בין המטים כתף למפעל הכיבוש . בליל חג החירות תיכון בנו האמונה בחירות" . ביומנו של הרב אורבך, שכבר נזכר כאן, נכתב עוד על ליל החג עצמו : "עם המייג'ור בלקמור סידרתי את שאלת הספקת הבשר הכשר ליחידות העבריות . כיוון שימי ה ‑ 178 ‑ כינוי ליחידת ההספקה של החיילים הארצישראלים ‑ היו ספורים, עברתי לגור בפלוגה 405 של ספקי המים והתחלתי לטפל בהכנות לקראת החג . ביום א', 17 באפריל, נסעתי לבית המטבחיים, ושם הבהמות כבר היו מוכנות לטבח ונשחטו ונבדקו כדת משה וישראל על ידי השוחטים המקומיים . עניין המצות התחיל להדאיגני . הלכתי למשרד המזון הצבאי ונודע לי כי המצות נשלחו באונייה . למזלי, המצות הגיעו ממש בערב החג . יין כשר הגיע גם מקהיר וגם מטריפולי . "בערב החג רבתה התכונה . אחרי עבודה של של...  To the book