אל בתי הסגר ברמת טריפוליטניה, סמוך למחנה ג'אדו מעורר החלחלה, שבו כתב דעדוש את יומנו החשוב, הנחשף כאן לראשונה . יומן אותנטי שכזה, שנכתב בסתר, בתוך תוכם של האירועים עצמם, הוא חלומו של כל היסטוריון . עדויות חיות אישיות של יחידים, בעת התרחשותן, זוכות כאן למעטפת של שגרת הגיהינום בג'אדו . היומן ותיאוריו ולצדם זיכרונותיו האישיים של יוסף דעדוש, מעניקים לכולנו ‑ דורות ותיקים לצד דורות צעירים ‑ המחשה של הרוע, האימה, הסבל, הרעב, המוות והייאוש, אך גם של האמונה, התקווה וזקיפות הקומה בתוך מציאות הזוועה שיצרו ידי אנוש מפלצתיות בין גדרות התיל שבלב המדבר הלובי . היומן, שנראה על פניו מעין יומן אוטוביוגרפי של הכותב, מקבל חשיבות היסטורית מרגע קריאת השורות הראשונות, בהיותו מעין מסמך היסטורי נאמן, המתאר את האירועים ברגע התרחשותם, בלא כחל ושרק . המושגים : פחד, סבל, רעב, חולי, מוות ושכול מקבלים משמעות מוחשית מצמררת, והם אינם עוד מושגים ערטילאיים פלסטיים מנבכי הסטטיסטיקה . האם תיוותר עין יבשה מול התיאור הזוועתי והמצמרר כיצד אב, במכאובו הבלתי יתואר, מול קלגסי הרשע, קובר את התינוקת הקטנה ‑ בכורתו יוצאת חלציו ? ב...
To the book