"וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר"

אברהם | 184 שבאה לידי ביטוי באמירות , מעבר לצניעותו של אברהם ( . ועוד , " וָאֵפֶר הן גם תורמות לאיזון הכרחי בסיפור שבו הדמות האנושית חורגת , אלו . מגבולותיה הבסיסיים טענו שיש סתירה בין שני הפסוקים החותמים את הפריצה למחשבה היו ש : ( כא - כ ) האלוהית . ְְְְ זַעֲקַת סדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וחַטָּאתָם כִּי כָבדָה מאֹד ' וַיֹּאמֶר ה 25 . ְְְְ אֵרֲדָה נָּא ואֶראֶה הַכּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה ואִם א אֵדָעָה ושהחטא שנעשה בה , " רבה " שזעקת סדום ועמורה היא ' ה בתחילה מכריז 26 " . כבד מאד " האומנם הצעקות , אך מיד הוא מחליט לרדת ולבחון את העיר 27 , העולות ממנה מוצדקות 28 . והאם נכון שמצב העיר כה עגום , אולם למעשה ' ה : יש בפסוקים אלו כדי לתת את ההקשר ההכרחי להגעת המלאכים לסדום מסתבר שגם לאחר . מלאכיו לבחון כל עיר בכל רגע נתון הרי אינו שולח את במקרה כזה . שחטאה של העיר כבד הוא אינו ממהר להענישה ' שברור לה למד לדיינים : " י " קריאה זו עולה מפירוש רש . לבחון את העיר מקרוב ' יורד ה 29 " . שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה , ק " רד , י " רש ) מדבר עם אברהם ' קשה להכריע אם בפסוקים אלו ה 30 , ( ג "...  To the book