בשורת הבן של המלאכים

165 | מלאכים אוכלים ושרה צוחקת התפקיד . ( ט ) " אַיֵּה שָׂ רָה אִשְׁתֶּךָ : " בשורתם - מקומה לפני תחילת ברכתם הספרותי של שאלה זו הוא למקד את הדברים שהמלאכים עומדים לומר גם " ( . וְשָׂ רָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל : " ואכן בפסוק הבא ייאמר ) בשרה דווקא וַיֹּ אמֶר שׁוֹב אָ שׁוּב אֵלֶ יךָ : " נוסח דבריהם מורה שהם מבקשים לברך אותה גם כאן אין מדובר בסגנון מקרי . ( י , יח ) " לְשָׂ רָה אִשְׁתֶּךָכָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן דָּבָר לַ מּוֹעֵד אָ שׁוּב ' הֲיִפָּלֵא מֵה " : שהרי הוא יחזור בשנית בהמשך הסיפור 24 . ( יד , יח ) " וּלְשָׂ רָה בֵןאֵלֶ יךָ כָּעֵת חַיָּה יש הבדל גם , כפועל יוצא מההבדל הקודם שהוזכר : הדמות הצוחקת . 2 בסיפור שבו הופנתה הבשורה . בזהות הדמות הצוחקת לשמע הבשורה ואילו . הוא גם המגיב אליה בצחוקו - בברית המילה - לאברהם היא זו - בשורת המלאכים - בסיפור שבו הבשורה הופנתה לשרה 25 . ובפעם זו היא זו שצחקה , שהגיבה הדבר בא לידי ביטוי גם בסדר כשאברהם צחק הוא הזכיר . אזכורם של בני הזוג בלשונם של הצוחקים וָּלֵדוַיֹּ אמֶר בְּלִ בּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִ : " את עצמו בתחילה ואת שרה אחריו וגם שרה הזכירה קודם את , ( יז , יז )...  To the book