חץ עשוי לאבד את נוצותיו, אבל לא את חודו

252 2018 - p | Page : 226 | Sig : 29 - B | 05 - Dec 452_ 1012666 I TAO PI PU TAO“ ” : אם הרעיון קיים, המברשת יכולה לחסוך לעצמה את העבודה . ( כלל עתיק של הציור הסיני ) . 253 עיצוב כאמנות נעשה החץ נוקשה יותר ומחודד יותר, כפי שרואים לעתים קרובות בתמרורים של מועדון התיירות משנת 1910 . נדלג על חלק מהגרסאות וניצמד לעיקר : החץ מאבד את צירו הדק ומתעבה באמצעות עיבוי ההגה עד החוד, אין ספק שהוא מובחן יותר ככה, נוכל אפילו להיפטר מחריץ ה – וי בזנב . ואכן נפטרנו ממנו . בשלב כזה כבר ברור לנו שיש למקד את כל תשומת הלב בחוד, שכן הוא מעביר את מֶסר הכיוון . מכל השאר אפשר להיפטר . הסימן שהגענו אליו מופיע עד היום בתמרורי הכוונה — חץ לבן על רקע כחול . בראשית המאה העשרים, עם הפוטוריזם והניסיונות הראשונים בעיצוב גיאומטרי, החץ המשיך להתעבות . הפעם רוחבו של ראש החץ הכתיב את עוביו של פס החץ . החץ נעשה מלבן עם מגרעת משולשת מאחור, שהועברה והודבקה בחזית . מן הסתם המגרעת המשולשת מאחור חושפת את ספקות המעצב בדבר התקשורתיות של הסימן המצויר : המשולש הריק מרמז להגה של החץ . מוצאים את הפתרון הזה גם בתמרורי עקומה חדה, בצמתי...  To the book