זיכרונות וניסים: סוף דבר

544 לנחישות . "אני מוכרח לתת משהו בחזרה . אני צריך להפסיק עם הסמים . לא עברתי את כל זה בלי שום מטרה . אני עלול למות תוך שנה ואף אחד לא יֵדע בכלל שהייתי פה . אני מוכרח לתת משהו בחזרה . למדתי הרבה בכלא, ואם אצליח למנוע ולו מילד אחד ללכת באותו השביל . . . " "אתה צריך לעזור לעצמך קודם," אני מציע . "כן, אני מוכן ללכת על זה עכשיו . הראש שלי תמיד אמר לי שאני צריך להתמודד עם זה בכוחות עצמי . אני לא מסוגל . " השאלה אם אנו רואים בסיפורו של האיש הזה תבוסה או ניצחון היא עניין של נקודת מבט . הוא הבקיע מבעד תהומות של ייאוש, שרוב החברה שמנדה אותו אינה מסוגלת להתחיל לדמיין אפילו, ועדיין נותרה בו רוח שרוצה לתרום, ליצור משמעות ולתקף את החיים . איני יודע אם הוא עתיד לראות את הרוח הזאת מתממשת במעשה, אבל עצם קיומה הוא נס . בהמשך אותו הבוקר, פֶּני הקטנה והנבולה נכנסת בצעד מהיר למשרדי ובעקבותיה חברתה הכבדה בברלי . מאז מותו של הידוע בציבור שלה, בריאן, אי – אפשר להפריד בינה לבין בברלי . לא פעם אני רואה אותן בהייסטינגס : פני נחפזת בצעדי דשדוש קטנים, גבה המגובנן כפוף מעל ההליכון, ובֶּב טופפת בכבדות לצידה . היום,...  To the book