|
|
74 הברך השמאלית הנפוחה כרונית ארבה מורסה, שנדלקה מפעם לפעם ואחר נרגעה . האוסטאומיאליטיס הזה מעולם לא טופל כראוי, כי שרון לא היתה מסוגלת לעמוד באשפוז של שישה עד שמונה שבועות שנדרש כדי להשלים את משטר האנטיביוטיקה לווריד — גם לא כשהיה נדמה שהחלופה היחידה היא קטיעה . בתחילת שנות השלושים לחייה, כשמפרק הברך המודלק לא היה יכול עוד לשאת את משקלה, היא נעשתה בת ערובה לכיסא גלגלים . היא היתה מתניידת על המדרכה ברחוב הייסטינגס במהירות מדהימה, מניעה את עצמה בזרועותיה החזקות תוך שהיא נעזרת ברגלה הימנית . הכומר נמנע ברוב טקט מלהזכיר את שרון רדופת – הכאב, שהַצריכה הכפייתית של סמים דחפה אותה בחזרה לדאונטאון איסטסייד ; תחת זאת, הוא מכבד את מהותה החיונית . "סלח לנו, אלי, על כי איננו יודעים להוקיר . . . החיים נצחיים, האהבה בת – אלמוות . . . על כל שמחה שעוברת מן העולם, משהו יפה נברא . . . " מטעים הכומר . בתחילה אני שומע רק אוסף קלישאות של הלוויה, וזה מרגיז אותי . אבל כעבור זמן קצר אני מוצא את עצמי מתנחם . עולה על דעתי שנוכח פני המוות בטרם – עת, אין קלישאות . "כי שרון תמיד, קולה, רוחה . . . לשלוות הנצח, שלוו...
To the book |
|
|