|
|
50 אווה מתפתלת בין חבריה, שמתקהלים סביבי . לפעמים היא נעלמת מאחורי רֶנדֶל — בחור כבד – גוף רציני – למראה הרתוק לכיסא גלגלים, שדפוסי החשיבה הלא שגורים שלו אינם מסתירים את האינטליגנציה העמוקה שלו . "זה לא מדהים, דוֹק, שהיה צריך סוסים ושוורים כדי לגרור את התותח של נפוליאון בבוץ ובשלג הרוסי . ועכשיו יש לי את זה ! " בחיוך תמים והבעה רצינית, רנדל שופך זרם חוזר ונשנה של עובדות, נתונים היסטוריים, זיכרונות, פרשנויות, אסוציאציות חופשיות, דמיונות ופראנויה שנשמע כמעט שפוי — כמעט . "הקוד הנפוליאוני, דוק, זה מה ששינה את האמצעים התחבורתיים של המעמד הנמוך, אתה יודע, באותם ימים שבהם עוד הבינו כהלכה ישיבת בָּטֵל נעימה כזאת . " אווה תוחבת את ראשה מעל כתפו השמאלית של רנדל ומשחקת קוּקוּ . ליד רנדל עומדת אַרלין, ידיה על מותניה והבעה נזפנית על פניה, לבושה ג'ינס קצרצרים וחולצה — אות באזורנו לדרך שבה היא מרוויחה את כספי הסמים שלה, ועל פי רוב גם לניצול מיני בידי זכרים טורפים בשלב מוקדם בחיים . על רקע ההמהום הבלתי פוסק של רנדל המרצה את דבריו, היא מתלוננת : "לא היית צריך להוריד לי את המינון . " זרועותיה של ארלין ...
To the book |
|
|