פרק שביעי: עקרונות נרטיביים בהכשרה בפסיכולוגיה: גשר בין מחקר לטיפול

122 | פדגוגיה נרטיבית : מסיפורים אישיים לזהויות מקצועיות מתפרש ומובן כמקרה ייחודי בפני עצמו, והידע שנאסף מפרטים אחרים הוא רק משענת ותשתית, והוא נבחן אל מול המטופל היחיד, נסיבותיו וצרכיו הייחודיים . בהקשר כזה התפיסה היא כי ברור שהמטפלת משפיעה על התהליך הטיפולי ועל הקשר שנוצר עם המטופלים, באישיותה, בניסיונה ובמאפייניה . יתרה מכך, בגישות טיפוליות התייחסותיות בנות זמננו אף ברור שההשפעות אינן חד - צדדיות אלא מדובר בתהליך דיאלוגי שיש בו הדדיות, ואם כך, המטופלים משפיעים על מטפליהם לא פחות משהם משפיעים עליהם ( מיטשל ובלאנק, 2006 ) . המטפלת מבקשת להבין את עמדותיה ואת האופנים שבהם היא משפיעה על הקשר שנוצר ומושפעת ממנו, אך לא לצורך "ניקוי" הקשר ופיתוח עמדה אובייקטיבית ומרוחקת, אלא כדי להבין את התהליך הטיפולי טוב יותר . נקודת המוצא בגישות ההתייחסותיות לטיפול היא שהסרת ההטיות אינה אפשרית וגם אינה רצויה, ושהן חלק בלתי נפרד מכל קשר אנושי . תחום הדעת נמצא היום, אם כן, בתווך שבין שני סוגי ההכשרה המרכזיים שהפסיכולוגיה עוסקת בהם, בין חקר היחיד כעולם ומלואו לבין חקר רדוקטיבי של נתונים מרובים, בין מעורבות ...  To the book