פרק חמישי: תרומתה של הפדגוגיה הנרטיבית להידוק הקשרים בין הידע התאורטי לידע האישי-רגשי

פרק חמישי | תרומתה של הפדגוגיה הנרטיבית | נורית דביר | 87 לפתחן בחינוך מיטבי . בהסתמכו על גארדנר הרחיב גולמן את המושג והדגיש את ההיבטים הרגשיים כאינטליגנציה ייחודית . גולמן הבחין בין אינטליגנציה תוך - אישית ( מודעות עצמית, יכולת רפלקטיבית, מוטיבציה, קשיבות וניהול הרגשות ) לאינטליגנציה בין - אישית ( כשירויות חברתיות למיניהן, כמו אמפתיה והקשבה ) . הגישות האלה מחזקות את הטענות שבמרכזה של הפדגוגיה הנרטיבית : האחת, שבתהליך ההוראה - למידה יש להדק את הקשרים בין רגשות לבין קוגניציה ולטשטש את הדיכוטומיה בין סוגי הידע הנובעים מהם ( Lassila, Jokikokko, Uitto, & Estola, 2017 ) ; והשנייה, שפדגוגיה נרטיבית מזמנת סביבה לימודית המעודדת יצירת קשרים בין "הידע הספקטטורי" ( spectator knowledge ) התאורטי לבין הידע הרגשי, האינטואיטיבי, הנרטיבי, המכונה גם "ידע של המשתתף" ( participant knowledge ) . על פי גישתו של אריסטו, הידע הספקטטורי נוצר מתצפיות ומהתבוננות "חיצונית" על העולם, והוא התשתית לידע הדומיננטי בפילוסופיה המערבית של המדע . ידע מסוג זה נבנה בתהליך קוגניטיבי אנליטי - אמפירי ( 2014 Estola, Heikkinen,...  To the book