אותנטיות חינוכית | 173 והוא מתקיים באירועים חוץ - מערכתיים כגון חגים ובייחוד חגים לאומיים, ימי זיכרון כמו יום השואה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי טרור, יום הזיכרון לרבין, ויש יאמרו אפילו בצומות כגון עשרה בטבת . אלא שאליה וקוץ בה : אירועים ציבוריים כלליים הם טקסיים, ועל כן מעצם טבעם הם מעצימים רגשות פטריוטיים לאומיים . גם אם יהיה ניסיון לברור שאלות קיומיות בסמוך לאירוע שכזה, עצם הגודש הרגשי, שאף מועצם על ידי אמצעי התקשורת, מונע כל אפשרות לבירור פילוסופי של הנושא . כל שאלה מהותית שתישאל בסמוך לאירוע מכונן, תיתפס – ובצדק – כפרובוקציה . לכן גם כאשר השגרה מפנה את מקומה לשאלות הגדולות, אין אפשרות לדיון חינוכי - לימודי בנושא . עם חלוף אותם מועדים חוזרת המערכת לשגרת הלימודים, ואי - אפשר להתפנות לעיסוק בבעיות קיומיות, אלא אם נרצה לראות בעצם הלימודים לקראת בחינות הבגרות עיסוק בשאלה קיומית : to be with Bagrut – or not to be ? בהמשך אציג שלוש התמודדויות קיומיות . הראשונה היא התמודדות פילוסופית - קיומית עם אחת השאלות ואולי המרכזית שבהן, המעסיקה צעירים רבים : מה מידת הקשר שלהם למדינת ישראל ...
To the book