251 הערות מקומה למגמה אנטי-אימפריאליסטית, שאפיינה כמעט את כל המעצמות הגדולות עד 1880 . ( אנו דנים בכך בפרק השמונה-עשר . ) עם זאת, נראה שיש פער של יותר ממחצית המאה ( 1815 - 1880 ) בין תקופת מלחמות הסחר, שבמהלכה ההנחה הייתה, מטבע הדברים, שמדיניות החוץ עוסקת בקידום עסקים רווחיים ; ובין התקופה המאוחרת יותר, שבה האינטרסים של בעלי איגרות חוב זרים ושל משקיעים ישירים נתפסו כעניינם הלגיטימי של שרי החוץ . בפער הזה שבין התקופות נוצרה הדוקטרינה שפסלה את השפעתם של אינטרסים עסקיים פרטיים על ניהול יחסי החוץ . רק בסוף אותה התקופה אנשי לשכות השלטון שבו וראו בדרישות כאלה דרישות קבילות, אך הם הטילו עליהן הגבלות חמורות מתוך היענות למגמה החדשה בדעת הקהל . אנו טוענים שאת השינוי הזה יש לתלות באופי הסחר, שבתנאים ששררו במאה התשע-עשרה היקפו והצלחתו לא היה תלויים עוד בהפעלת כוח ישירה ; ושהחזרה ההדרגתית למצב שבו העסקים משפיעים על מדיניות החוץ נבעה מן העובדה שמערכת המטבע והאשראי הבינלאומי יצרה סוג חדש של אינטרס עסקי, שחצה גבולות לאומיים . אך כל עוד האינטרס הזה נגע רק לבעלי איגרות חוב זרים, הממשלות נמנעו בתוקף מלאפ...
To the book