ה. "הוא לא היה מוכן בשום פנים ואופן שתהיה לי עצמאות": הסיפור של לילי

פרק שני : כלואות | 77 גם התחילו הבעיות — כל שבת הוא כאילו היה בן אדם אחר . הוא היה מקלל ומעיף דברים בבית . אני מדברת על קללות ממש : שרמוטה, בת זונה . בתור אמא טרייה לא הבנתי מה קורה שם . חשבתי שאולי זה לחץ כלכלי, כי לא עבדתי וטיפלתי בילד . תמיד הייתה שם איזושהי אלימות . מילולית . פיזית הוא לא הרביץ לי . פעם אחת הוא ניסה להרים את היד שלו עליי . ואני פשוט, זה נקרא תקיפה, אבל לקחתי סכין ואמרתי לו : "אני לא אישה מוכה ! אני יכולה לספוג קללות, אבל תרים עליי יד ? אני הורגת אותך . אין דבר כזה" . אז הוא פשוט היה ממשיך לקלל, ולקלל ולקלל . אחרי קצת יותר משנה נכנסתי שוב להיריון ונולדה הבת . ואז הוא נהיה עוד יותר כזה, וכל הזמן טען שאני לא אוהבת אותו . ואמרתי לעצמי שמשהו קורה פה . אבל לא רציתי לקום וללכת, אמרתי שאני אעשה הכל כדי שיהיה לי שלום בית ושהמשפחה שלי לא תתפרק כמו אצל ההורים שלי . אחר כך עברנו דירה לפה וזה החמיר . בילד השלישי אמרתי די, אני לא מסוגלת יותר . היה לו קטע כזה שהוא היה נעלם ולא ידעתי איפה הוא . כל פעם הוא היה אומר שהוא בעבודה, עובד בלילות . לימים, דופקים לי בדלת ואומרים לי : "גברת...  To the book