ב. "טפטופים, טפטופים, טפטופים. כל הזמן טפטופים": הסיפור של אגם

44 | כלואות : שתלטנות קיצונית בזוגיות הבחילה או לחוות את החיים איתו, אלא דווקא מהיציאה שלי . מהאור שלי . מהאביב שלי . הפמיניזם, אני חושבת, הדגיש את הכוח שלנו אל מול הרגישות והרכות שלנו, שהן חלק בלתי נפרד מהאישה . אני חושבת שאנחנו לא רוצות את ה"פַיְיט" בשרירים דווקא, להראות שגם אני חזקה . אני יודעת להילחם עם עורכי דין, אני יודעת להתעסק עם כסף, אני יודעת להוריד ראש כשצריך, אבל אני חושבת שהמגע שאנחנו זקוקות לו זה במקומות הרכים . וזו לא עבודה שרק אנחנו צריכות לעשות, זו עבודה שגם הצד השני צריך לעשות . אבל את לא יכולה להזיז את הצד השני, את יכולה רק להזיז את עצמך . לקח לי זמן להבין שיש בי ארכיטיפ גברי בפנים, שאני לוחמת, וגם חטפתי בגלל זה, כי כוח וכוח זה הוציא יחסים מאוד כוחניים, במיוחד עם בן אדם שהוא כוח ואגו . אז היו המון מאבקים ובניתי מין כזאת קצת חוֹמה, שריון ריק . עכשיו אני נפגשת שוב עם הרכות . הרכות הזאת הייתה לבד כל השנים . בעצם הפעם האחרונה שפגשתי את הרכות הזאת הייתה מול אמא שלי . זה שוב חוזר לאישה . דרך אגב, אבא שלי הוא דמות רכה, הוא לא סטריאוטיפ גברי מצוי . אבל עוד לא פגשתי גבר כזה ....  To the book