לדחות את העיקרון

פרק 2 : הדדיות | 83 היא ניגשה עם הפרח נהם לעברה, "תשמרי אותו לעצמך . " הילדה לא ידעה מה לעשות והושיטה לו את הפרח שוב, והוא בתגובה תבע לדעת מה עליו לתת בתמורה . כשהשיבה לו רפות, "כלום, זאת מתנה," הוא נתן בה מבט ספקני והתעקש שהוא קולט את "המשחק שלה", ואז המשיך בדרכו . הילדה נפגעה כל כך מהחוויה, שהיא לא הצליחה לגשת לאף אדם נוסף, והיה צורך שילד אחר יחליף אותה בתפקיד שהיא ציפתה לו בחדווה . קשה לדעת את מי להאשים יותר, את האיש, או את הנצלנים שמעלו בנטייתו להשיב על מתנות עד כדי כך שתגובתו החמיצה לכדי סירוב גורף . זה לא משנה מי אשם יותר בעיניכם — הלקח ברור . תמיד ניתקל באנשים נדיבים באמת, כמו גם באנשים רבים שינסו להשתמש בעקרון ההדדיות בהגינות ולא לנצל אותו לרעה . אין ספק שכל אלה ייעלבו מאדם שידחה את מאמציהם באופן עקבי ; הדבר יוביל לחיכוך חברתי ולבידוד . מדיניות של דחייה גורפת נראית, אם כן, לא רצויה . פתרון אחר נראה מבטיח יותר . הוא מייעץ לנו לקבל את ההצעות שמציעים אחרים, אבל רק בזכות מה שיש בהן באמת, ולא בגלל מה שהן מייצגות . נניח שמישהו מציע לנו טובה נחמדה — יכול להיות שנסכים לקבל אותה ונבין ש...  To the book