לאחר עשרים או שלושים ניסויים, ההתנהגות הזאת נעשתה אוטומטית ומוכרת כל כך, שהחתול היה מסוגל להימלט מן הקופסה בתוך שניות ספורות . למשל, תורנדייק תיעד ש"לחתול מס' 12 נדרשו פרקי הזמן הבאים כדי להימלט מהקופסה : 160 שניות, 30 שניות, 90 שניות, ,60 ,15 ,28 ,20 ,30 ,22 ,11 ,15 ,20 ,12 ,10 ,14 ,10 ,8 ,8 ,5 ,10 ,8 ,6 ,6 7 . " במהלך שלושת הניסויים הראשונים, החתול נמלט מהקופסה בתוך כדקה וחצי בממוצע . במהלך שלושת הניסויים האחרונים הוא נמלט ממנה בתוך כ ‑ 3 . 6 שניות בממוצע . באמצעות התרגול, כל חתול למד לעשות פחות ופחות טעויות ופעולותיו נעשו מהירות ואוטומטיות יותר . במקום לחזור על אותה טעות, החתול החל לגשת ישר אל הפתרון . תורנדייק תיאר את תהליך הלמידה שבו צפה במהלך ניסוייו, במילים הבאות : "התנהגויות שמובילות לתוצאות מספקות נוטות לחזור על עצמן, ואלו שמובילות לתוצאות בלתי נעימות הולכות ודועכות . " עבודתו של תורנדייק מעניקה לנו נקודת פתיחה מצוינת לדיון באופן שבו אנו מטמיעים הרגלים בחיינו . היא גם מספקת לנו תשובות לכמה שאלות בסיסיות, כגון : "מהם הרגלים ? ומדוע המוח שלנו בכלל טורח לייצר אותם ? " מדוע המוח ש...
To the book