מבוא: כששתיים ועוד שתיים הם עשר

הלא נכונים . אנחנו מתמקדים במה שאנחנו יכולים לראות - מיומנויות אישיות . אבל המיומנויות האישיות אינן הגורם הקובע בניסוי הזה . את תוצאות הניסוי הזה קובעת האינטראקציה . סטודנטים למִנהל עסקים יוצרים רושם שהם משתפים פעולה, אבל אם בוחנים את הדברים לעומקם, מגלים שבפועל הם עסוקים בעצם בתהליך שהפסיכולוגים מכנים "ניהול סטטוס" . הם מנסים לפענח איפה כל אחד מהם משתלב בתמונה הכללית : מי המנהל ? האם זה בסדר למתוח ביקורת על הרעיונות של האחרים ? מהם החוקים בקבוצה הזו ? האינטראקציות שלהם מתנהלות לכאורה ללא קושי, אבל ההתנהגות שמתחת לפני השטח רצופה בחוסר יעילות, היסוסים ותחרות סמויה . במקום להתמקד במשימה, הם עסוקים בניווט עצמי נוכח חוסר הביטחון שהם חשים כלפי האחרים . הם מקדישים כל כך הרבה זמן לניהול הסטטוס שלהם, עד כי הם נכשלים בהבנת מהות הבעיה ( המרשמלו כבד יחסית, ואת הספגטי קשה מאוד לייצב ) . כתוצאה מכך, הניסיונות הראשונים שלהם קורסים, והם הולכים ומאבדים זמן . על פני השטח, פעילותם של ילדי הגן נראית בלתי מאורגנת . אבל כשבוחנים אותם כמכלול אחד, מגלים שההתנהגות שלהם יעילה ומוכוונת תוצאות . הם לא מתחרים על ...  To the book