דו־קיום בין התינוקות המכוערים ובין החיה

הבלחות | 177 מעוותת בלידתם, כמוהם גם החידושים כולם, שהם ילודי הזמן . " והנה תיאורו של קטמול את הצורך לשמור על האיזון בין הבלחות לזיכיונות — שאותם הוא מכנה "החיה" — בענף הקולנוע : מקוריות היא שברירית . וברגעיה הראשונים, במקרים רבים, היא רחוקה מלהיות יפה . לכן אני מכנה סקיצות מוקדמות של סרטים שלנו בשם "תינוקות מכוערים" . אלה אינן גרסאות מיניאטוריות נאות של מה שיהפכו להיות בבגרותן . הן באמת מכוערות : מגושמות וחסרות צורה, פגיעות ורחוקות משלמות . הן זקוקות לטיפוח — כלומר זמן וסבלנות — כדי לגדול . משמעות הדבר היא שקשה להן להיות בדו-קיום עם החיה . . . כשאני מדבר על החיה והתינוק, זה עלול להישמע מאוד שחור- לבן — שהחיה כולה רעה והתינוק כולו טוב . האמת היא שהמציאות לא כזאת חד-צדדית . החיה גרגרנית איומה, אבל למוטיבציה שהיא מעניקה יש ערך רב . התינוק כל כך טהור ולא נגוע, כל כך מלא פוטנציאל, אבל גם תלותי ובלתי צפוי ועלול להשאיר אותך ער בלילה . המפתח הוא ליצור דו-קיום בשלום בין החיה לתינוקות, וזה מחייב אותך לשמור על האיזון בין כוחות שונים . הקושי הגדול בשמירה על האיזון בין הכוחות נובע מהשוני הגדול בין...  To the book