|
|
162 ג'וקו וילינק ולייף באבין המחלקות שלהם ואת המש"קים הבכירים . סמכתי עליהם שהערכתם את המצבים שייתקלו בהם וההחלטות שיקבלו ייעשו מתוך נחישות חסרת פשרות לבצע את המשימה, תוך הפעלת שיקול דעת והיגיון טקטי, וישרתו תמיד את המטרה האסטרטגית שלנו . במשך חודשי פעילותנו ברמאדי הם איששו פעם אחר פעם את האמון שנתתי בהם . לייף והמנהיגים האחרים שלי מצאו את עצמם במצבים מהקשים שאפשר להעלות על הדעת : תחת אש האויב, במצבי בלבול וכאוס, באש ידידותית, וגרוע מכול — בכאב ובצער כשאחינו מאריות הים נפצעו או נהרגו . בכל אחד מהמצבים האלה, הם הובילו בסמכותיות ובאומץ לב וקיבלו החלטות של חיים ומוות זו אחר זו במהירות, בתנאים קשים ועל סמך מידע מוגבל . בטחתי בהם . הם זכו באמון הזה במהלך חודשים רבים של אימונים, טעויות ולמידה מהטעויות . עקבתי אחרי כל צעד שלהם ואימנתי אותם בעקרונות המנהיגות שלמדתי במהלך חמש-עשרה שנות שירות בצוותי אריות הים . שני מפקדי המחלקות שלי היו חדשים יחסית בצוותי אריות הים, אך למרבה המזל, שניהם היו להוטים ללמוד, להוטים להנהיג, וחשוב מכול — צנועים, אך בטוחים בעצמם כמפקדים . אבל אחרי שהגענו לרמאדי, כבר לא...
To the book |
|
|