|
|
פרק רביעי : תפיסת האזרחות של יוצאי אתיופיה וציפיותיהם מהשירות הצבאי 81 עם זאת, נדמה כי קל להם יותר להתרועע ולהתחבר עם בני קבוצתם הראשונית, מאשר עם חברים אחרים שאינם מבני קבוצתם . תיאור אחר ליחסים עם חברים משרטט דני, שחי וגדל בשכונת פריפריה בירושלים שבה ריכוז גדול של יוצאי אתיופיה . דני מתאר יחסים סגרגטיביים בשכונת מגוריו בין צעירים אלו לבין צעירים אחרים שאינם יוצאי אתיופיה . למרבית הצעירים הללו אין מספיק ידע, מידע והבנה לגבי מסלולי השירות בצבא וההשלכות של שירות צבאי לא מוצלח . תחושות הזרות, הניתוק ואף הניכור בולטות בדבריו של דני, המספר כי בשכונת מגוריו יש מעט מאוד קשרים חברתיים בין נערים יוצאי אתיופיה לנערים אחרים . קבוצת השווים המשמעותית ביותר עבורו ועבור בני נוער אחרים בני גילו הם בעיקר חבריו מקרב יוצאי אתיופיה . החברים הקרובים הם אלו שגדלתי איתם בשכונה, אבל יש לי גם את החברים מבית הספר, אבל זה אחרת [ . . . ] בבית הספר כל אחד מגיע ממקום אחר בעיר ולכולם יש את החברים מהשכונה . עם החברים של בית הספר יוצאים בעיקר בימי חמישי ולפעמים קובעים למשחקי כדורגל . אבל רוב הזמן אני עם החברים מהשכונ...
To the book |
|
|