|
|
126 שמעון לוי ההבעה האחרים של התאטרון ; התפאורה והתאורה, האביזרים, התנועה והתלבושות, הכניסות – יציאות וכל ביטויי הממצע ( מדיום ) החלל – זמניים היוצרים מציאות "אמיתית ולא אמיתית" באותה עת ועונה . בתאטרון ה"אני" של השחקן הוא מרכזי, שכן פעילותו של א' המשחק אל ב' בנוכחותו של ג' היא תמצית התאטרוניות . שחקן על בימה בנוכחות קהל עושה זאת, להבדיל מאמנויות אחרות, בהווה ובאופן בלתי אמצעי . מכאן גם שהדיאלוג בתאטרון אינו רק מה שעשוי לקרות בין שתי דמויות בימתיות, אלא מה שחייב לקרות בין קהל ובין הבימה . כבר אריסטופאנס במאה ה – 5 לפני הספירה השתמש במודעות התאטרונית ויידע אותה לקהלו בתוך המחזה . הוא הפנים ביקורות שניתן למתוח עליו מבחוץ לתוך ההצגה, ב שלום וב צפרדעים , למשל . ב מחזה הרועים השני בימי הביניים באנגליה נחשפת תחבולת התאטרוניות כאתנחתה קומית . רוב הצגות הקומדיה דל'ארטה פירקו את אשליית התאטרון בכל הזדמנות ושחקניה פנו לקהל ישירות, מעבר לתפקידם . בתחילת המאה ה – 17 חלה מהפכה בדרכי ההתייחסות למכוונות העצמית . כמאה שנה לאחר המהפכה הקופרניקאית הפכה המודעות העצמית בהדרגה מואצת מתחבולה קומית או אמצעי ...
To the book |
|
|