פרשת תזריע

דפוס ראשון 59 פי רוש שד "ל לת ו ר ה תזריעיב תולעת רומזים לעון גדול וקטן, ואמנם דם הציפור השחוטה הוא רמז לניקוי גדול כלומר שד"ל לניקוי מחטא גדול, 'כי הדם הוא בנפש יכפר' ( למטה י"ז א' ) ; והמים החיים הם סימן לניקוי קטן כלומר לניקוי מחטא קל . והנה שתי הציפורים הן כפרת המצורע וחליפתו, ואחת מהן נשחטת ודמה בנפש יכפר, והאחרת חיה ומחברין אותה עם העוונות ( עץ ארז ואזוב ושני תולעת ) ומטבילין אותה בדם ובמים, ומזין בה על המצורע, וזה רמז שכבר נתכפרו עוונותיו וחזר לטהרתו ; ואחר כן משלחין את הציפור החיה על פני השדה, וזה סימן שהמצורע איננו עוד מוסגר חוץ למחנה, אבל הוא יוצא מהסגרו ונכנס בכל מקום שירצה . וקרוב לענין המצורע ענין הנדה והזב והזבה והיולדת, כי כל אלה כנזופים למקום, כי יציאת הדם או הזרע ( שלא ברצון ) היא התחלת מיתה, והוא רמז שהאיש או האשה ההיא בני מוות הם . ולפיכך נצטווינו להיבדל מהם ולהיזהר ממגעם, ולפיכך כשהם נטהרים מביאים קרבן, וכיפר עליהם הכהן כמו על המצורע . ואמנם הנדה לא נתחייבה בקרבן, כי חסה התורה על בנות ישראל, ולא הטריחה אותן לנסוע ממקומן ולבוא אל בית ה' בכל חודש . ואין לומר, כי לכך ל...  To the book