פרשת האזינו

כתב יד | דפוס ראשון 175 פי רוש שד "ל לת ו ר ה האזינולב שד"ל רש"י הַצּוּר֙תָּמִ֣ים פָּֽעֳל֔וֹ כִּ֥י כָל-דְּרָכָ֖יו מִשְׁפָּ֑ט גֹ֖דֶל לֵֽאלֹהֵֽינוּ : ד שִׁחֵ֥ת ל֛וֹ לֹ֖א בָּנָ֣יו אֵ֤ל אֱמוּנָה֙וְאֵ֣ין עָ֔וֶל צַדִּ֥יק וְיָשָׁ֖ר הֽוּא : ה שם ה' : הכוונה תאריו, כמו 'אשגבהו כי ידע שמי' ( תהלים צ"א י"ד ) , שענינו כענין 'השכל וידֹע אותי כי אני ה' עֹשה חסד' וגו' ( ירמיהו ט' כ"ג ) , אף כאן מה הוא שם ה' ? 'הצור תמים פעלו' וגו' . דוד חזק מפרש הבו גודל לאלהינו, שהוא הצור אשר תמים פעלו . הבו גודל חוזר לשמים וארץ ( ראב"ע ) אחר שאמר להם האזינו ותשמע אמר לא שאני ראוי שתאזינו לי, אבל עשו בשביל כבוד האל שאני בא להכריז תאריו . ( ה ) שחת לו : אחר שאמר 'הצור תמים פעלו', הזכיר טענת ישראל בימי הרעה, שהם מכחישים זה ואומרים כי מומם אינו להם, אלא לו . שחת שם דבר, כמו משחת והוא בפלס לי נקם ושלם, והכוונה : מומם יחשב מום לו, ולא לבניו, כי מאחר שהם בניו היה לו להצילם מכל רע, ומפני שאינו מציל אותם, הם עוזבים עבודתו ; כטעם 'הן אתה קצפת ונחטא' ( ישעיה ס"ד ד' ) . ומשה צועק ואומר להם, דור עקש ופתלתל, הלה' תגמלו זאת, לדבר...  To the book