|
|
מבוא | מה 258 בהן הוא מתנצל על שאינו ראוי להשיב ולחוות 257 כך עולה מאסופת תשובותיו,הוראה . 259 אף על פי כן, הוא חש שאינו יכול לוותר על בירור ההלכה . דעה מחמת מיעוט ידיעותיו . הכתיבה היא בנפשו, וכתיבת תשובות היא עבורו צורך ואמצעי לביטוי אהבת התורה 260 אף שבעיני עצמו הוא אינו נחשב כסמכות הלכתית, הוא מצדיקהבוערת בעצמותיו . את התרצותו לדון בשאלה ולחוות את דעתו באמרתו הידועה של רבי עקיבא "תורה היא 262 261 או בהיענותו להפצרות השואל . וללמוד אני צריך", פעמים רבות חסרו לו ספרים בסיסיים כדי לעיין בהם לפני ובשעת הכתיבה, למרות 263 זאת הוא ממשיך וכותב תשובות ומתנצל מראש על אי דיוקים בציטוטיו . סי' כו ( ח"ב, עמ' 450 ) : "ואין לי פה להשיב ולא מצח להרים ראש, ואנכי עפר ואפר, זוטרא דזוטרי, יתושא בלי מששא . . . והנני רושם שורותים כקורא בספר, לא לדין ולא להורות, אלא להבין דין לאמתו" ; סי' לב ( ח"ב, עמ' 528 ) : ואיך ימלא לב שוכני בתי חומר עפר ואפר, יתושא בלי מששא כמוני היום, להבין ולהורות בהאי דינא" . 257 ראו להלן, בסי' לב ( ח"ב, עמ' 526 - 527 ) : "ואוי לי אם אומר ואם אתיר, ואוי לי אם אחמיר . . . ובכל זאת...
To the book |
|
|