ה. אופיו ומידותיו

מבוא | כז את הערכתו העצמית . הוא אינו נרתע מלחלוק על חכמי דורו או על חכמים מבני הדור הקודם, אך עושה זאת ביראת כבוד מרובה . הוא ידע להפריד בין הערצתו לחכמים מהדור הקודם לבין יחסו להכרעותיהם ההלכתיות, שאותן בחן וביקר ללא משוא פנים . על ר' מאיר קצנלנבוגן ( מהר"ם פדובה ) הוא כותב : "ואני הצעיר עפר ואפר ולא בינת אדם לי . מה מאד נפלאו בעיני דבריו אלה . 160 כאשר השיגואומר דבודאי איכא קוצר המשיג או עומק המושג או תרתיהון איתנהו בי" . או תמה על מהרשד"ם, הוא עשה זאת בהרכנת ראש : "ואחר המחילה לא ידעתי איך לא 161 הוא חלק על ר' דוד הכהן ( רד"ך ) ודחה את דבריו שת לבו לדברי מוהר"י ן' לב זלה"ה" . בחריפות : "לאו מלתא היא ! ", אך הקדים וכתב : "אני היתוש, עפר ואפר המתאבק בעפר 162 כפות רגליו" . גם כשאזר אומץ לחלוק על שני פוסקים כמהר"י בירב ומהר"ם אלאשקר הוא חש כלפיהם חרדת קודש, ועם זאת השיב בעוז רוח : ומה מאד נפלאתי הפלא ופלא על שני המאורות הגדולים האלה, אבירי לב מוהר"י בי רב זלה"ה ומוהר"ם אלאשקר זלה"ה . . . ואנכי עפר ואפר המתאבק בעפר רגליהם אומר בע"ד [ = בעניות דעתי ] דמעולם לא יעלה על לבה דבשמיעת קול הבר...  To the book