הכמיהה והחרדה

26 סמדר גונן שיעזבוהו" ( שם : 138 ) . החרדה מתבטאת, אם כך, בציפייה לאירוע גרוע שיתחולל . היא מחזירה אותנו אל חוויית הנטישה שאירעה בילדות ומתכחשת ליכולות ולניסיון שרכשנו בבגרות . הציפייה מופנית בדרך כלל כלפי מישהו שאמור להגשים אותה, גם אם היא אינה ריאלית ועלולה להפריע, להיות דפוס מכשיל ולחבל בהתהוות אינטימיות וקרבה שמתרחשות מתוך ריקוד משותף והדדיות . הציפיות הכלולות במערכת יחסים הן בחלקן קונקרטיות ; הן מסדירות את חיי היום-יום ומאפשרות סדר מסוים ביחסים עם הזולת ומידה של מחויבות ויחסי גומלין, הן הסדרת חובות וזכויות של תן וקח ושל שיתוף פעולה . דרוש דיאלוג בין הציפיות של כל אחד מהשותפים והתבוננות ביכולת לממש אותן על ידי בירורן ועל ידי ניסיון לתאם ביניהן . עם זאת, השותפים אינם מודעים תמיד לציפיות הרגשיות, והן נותרות משאלות לב שעוד לא נוסחו באופן מפורש, מה שמקשה את התיאום ביניהן . רבות מהציפיות שלנו עמומות ובלתי מנוסחות, ורק כאשר הן אינן מתגשמות אנו מתוודעים אליהן . הציפיות מאהבה גבוהות, וכוללות בדרך כלל ציפייה להיות נאהב ותקווה לעתיד משותף . הציפייה להיות נאהב מכוננת את תפיסת העצמי, ולכן היא...  To the book