זרמי עומק: אהבה רומנטית ביצירה הציונית־דתית

47 פרק 2 : עמדות רבנים, יוצרים ורווקים דתיים על אהבה רומנטית ספרה היא שלומציון ובן זוגה יאיר – צעירים שנמנו על החוגים התורניים שהתהוו בשנות השבעים : יאיר למד ב"ישיבה" אצל "הרב" ( שהמחברת מסווה באופן דק בלבד את הקשר בינו לבין דמותו של הרב צבי יהודה קוק וישיבת מרכז הרב שבראשה עמד ) ואילו שלומציון הלכה לשיעורים אצל "הרבנית" . שניהם עולים יחד לשומרון, במסגרת הניסיון ההיסטורי להתנחל בסבסטיה, אך הזיווג המושלם משתבש בשל התנגדותו המפתיעה של הרב . האהבה ביניהם איננה גוועת אלא ממשיכה לקנן בליבם ; ושניהם חיים את חייהם בתחושת החמצה מתמשכת וה"תיקון" מתרחש רק בדור הבא כשילדיהם מתחתנים זה עם זו . בספר זה משתלבים ומשתרגים האהבה הרומנטית הזוגית ואהבת הארץ, גאולת הפרט וגאולת הכלל . על פניו ניתן להסביר ביטויים יצירתיים כאלה, המעניקים מעמד אונטולוגי מקודש לאהבה הרומנטית, כתוצאה של השפעת התרבות החילונית העכשווית על היוצרים הציונים- דתיים ; אולם החוקר שלמה פישר בוחר בפרשנות אחרת ומייחס זאת לשורשיה האקספרסביסטיים של הציונות הדתית . האקספרסביזם הוא מושג שטבע הפילוסוף צ'רלס טיילור ואשר מתייחס לפלג מרכזי ברומנט...  To the book