ורד קרתי שם טוב "כולַמתי מאוד עם כולם" ה'אנחנו הלירי', הטקסט והקהילה בשירתו המאוחרת של יהודה עמיחי

348 ורד קרתי שם טוב את משמעותם או מעמיד אותם בספק . הטקסט החדש נשאר קרוב למקור ומזכיר אותו בתחביר, באוצר המילים ו / או במצלול, אך הוא שונה ממנו בכך שהוא מציע גרסה אישית, מעין דרשה, המתנגדת והיוצאת נגד המוסכמות שמבטא הטקסט הציבורי והמוכר . דוגמה 3 בולטת לכך הן שורות הפתיחה לשיר "אל מלא רחמים" . מהלך מוּכּר זה של עמיחי עבר שינוי משמעותי בעבודתו המאוחרת ובמיוחד בספרו 4 ברבים מהשירים בספר זה טשטש עמיחי את האופוזיציות בין האחרון פתוח סגור פתוח . 'אני' ו'אנחנו' ובין הטקסט הציבורי לטקסט של היחיד ונמנע משינוי הטקסט המקורי . שימורו של הטקסט כפי שהוא, ללא שינויים, אִפשר לעמיחי לצטט לא רק את הטקסט הכתוב אלא גם את המנגינה והלחן ולהתייחס לביצוע של הטקסט במסגרת התפילה או השירה בציבור . השירים הופכים כך מכתובים לנשמעים ואנו נחשׂפים לקונסטרוקט מורכב ומעניין המשלב את קולו של היחיד עם קול המקהלה ובתוך כך עם שירת הקונצנזוס ; זאת לא מתוך הסכּמה עם הכלל אלא כדי לשנות את המקהלה כולה מבפנים . אם בשירה המוקדמת עמיחי חיפש את קולו האישי מחוץ לשירת הרבים, הרי שבשירה המאוחרת הוא מצא את קולו בתוך המקהלה ( תוך נכונ...  To the book