ניצה בן־דב שפה, מחסום ואהבה ביסמין מאת אלי עמיר

318 ניצה בן-דב מלחמת הבזק בחייהם של שני העמים . אלי עמיר מייחד לשני היבטים אלה את השליש הראשון של הרומן . עולם מורכב, רב-גוני ורווי מתחים, שהמספר-הגיבור קלוע בתוכו, 4 מתעצב לעיני הקורא קודם להופעתה של האישה, שהרומן קרוי על שמה . קסם המשיכה בין נורי ובין יסמין — כך יתברר — נובע בין השאר מקִרבה לשונית ומנטלית : נורי הוא אבּן ערבּ, בן המזרח, שהעברית והערבית שגורות בפיו, וגם יסמין שולטת בשתי השפות . מעניין שביניהם ידברו אנגלית, כנראה כדי לא להכריע אם האדמה הזאת, היקרה לשניהם, 'מדברת' עברית או ערבית . "לדבר שפה מסוימת פירושו, מעל לכול, לאמץ תרבות" — זהו משפט של פרנץ פנון, הפסיכיאטר והמסאי השחור מאנשי החזית הלאומית באלג'יריה ( FLN ) שחי בפריז — יסמין, החוזרת לביתה ולמשפחתה משהות בת חמש שנים בעיר האורות, מצטטת אותו באוזני נורי ( עמ' 309 ) . משפט זה מסביר מדוע הפלסטינית הגאה אינה מוכנה לדבר עברית, שפה שאותה היא דיברה בחופשיות ובלי מבטא לפני הבריחה של משפחתה מטלביה לשֵיח' ג'ראח ב- 84' . "אבל", שואל נורי את עצמו, "למה לא הסכימה שנדבר בערבית, שהיתה לשון-אם שלי ושלה כאחד ? למה הפכה את האנגלית למחי...  To the book