186 חוה טורניאנסקי העות’מאנית, ושאליו הצטרפה מאמצע המאה השבע-עשרה גם הולנד — מצביעים בבירור 3 הממצאים מלמדים שכמו הבנים, על תפוצה נרחבת למדיי של ידיעת קרוא בקרב הנשים . גם הבנות למדו לקרוא, קודם כול עברית ( או ליתר דיוק "לשון הקודש" — הלשון מעורבת היסודות שנלקחו מרבדים שונים של העברית והארמית ) , שהייתה אז, כבר מזה מאות בשנים, לשון תפילה, עיון ולימוד, לשון קריאה, כתיבה ויצירה, לשון רישום וציטוט, אך לא לשון 4 דיבור ותקשורת טבעית בעל-פה . בדרך כלל רכשו הבנות את מיומנות הקריאה בעברית, כמו הבנים, בשיטת ה"קמץ - אלף - אָ, קמץ - בית - בו, קמץ - גימל גו" ] komets - alef – o, komets - beyz – bo, komets - giml – go [ או בשיטה דומה . אף על פי כן, מאחר שלימוד שיטתי של לשון הקודש ( אוצר מילים, דקדוק, תחביר וכו' ) לא נכלל בתכנית הלימודים היסודית, ומאחר שאין לנו עדויות ברורות שלימוד כזה נהג במסגרת חינוך אחרת, הרי שגם בתום לימוד הקריאה, לא הבנות ולא הבנים הבינו — או לא הבינו די הצורך — את מה שידעו לקרוא היטב בעברית . ואולם במהלך הזמן, אם בלימוד עצמי אינטנסיבי מתוך ספרים אם בעזרת מורה, רכשו חלק מן הבני...
To the book