גורלות מוות בימי הבית השני: יוסף בן מתתיהו

205 בחירי גורל זה יוספוס מכשיר את הסגרתו העצמית תוך שימוש בשלל אמצעים רטוריים שכוונתם 12 אלא שלוחמיו מנעו את הכניעה . הם להוכיח שלא בגד כי אם ציית לרצונו של האל . הושיטו לו יד וחרב : למות לצדם כמצביא, או להירצח בידיהם אם יסרב . בשלב זה מתפתח ויכוח פילוסופי-תאולוגי בינו לבין חבריו במערה, 'מאחר שיוספוס ירא מפני התקפתם, ובחשבו כי תהיה זו בגידה בדבר האלוהים אם ימות בטרם יגלה את בשורתו' ( מלחמת היהודים, 361 [ מהדורת אולמן - שצמן, עמ' 347 ] ) , אך חבריו לא השתכנעו . כאן מבריק המוצא : גם במצוקתו לא איבד יוספוס את תושייתו ; בבוטחו בהשגחה האלוהית שם את נפשו בכפו ואמר : 'מאחר שמנוי וגמור עמנו למות, הבה נפיל גורלות כדי לקבוע את הסדר שבו נמית איש את אחיו ; האיש שבחלקו ייפול הגורל הראשון ייהרג בידי הבא אחריו . כך ישיג הגורל את כולם, ואיש לא ייפול בידו שלו . לא יהיה בכך מן הצדק אם אחד מאתנו יתחרט ויציל את חייו לאחר שהאחרים כבר מתו' . ( שם, 387 – 389 [ מהדורת אולמן - שצמן, עמ' 350 ] ) תהליך הפלת הגורלות והריגת החיילים האחד בידי חברו מזכירה במידת מה את נוהל הדסמטיו ( Decematio ) הרומאי . לאחר הפרות מש...  To the book