דן מירון אימה כמו רִקמה על הפואמה "אימה גדולה וירח" ומקומה בשירת אורי צבי גרינברג

דן מירון 138 המשורר לארץ ) לבנות בה ״דבירים אל החמה״, ״בתי-מקדש בזעיר אנפין״ ( הכוונה הייתה ליישובים השיתופיים שהוקמו באותן שנים בעמק יזרעאל ) , ואילו הוא התגולל על ״אשפתות הכפירה״ של הדור . ״אני מודה, כי חזקתם ממני עוד בגולה שם קידמתוני, 1 עתיד היה לכתוב כעבור שנה, בהיותו כבר בארץ-בחלום אש שלהט : מזרח – ועליתם ! ״, ישראל, משמש כ״פייטנם״ הכמעט רשמי של חלוצי העמק . גרינברג לא הניח לקונוורסיה הציונית הזאת להיוותר בתחומים האידאולוגי והפוליטי בלבד ( אף כי עוד קודם שהצטרף כחבר לתנועה הציונית נכנס למאבק פוליטי חריף נגד ההנהגה בת הזמן של ההסתדרות הציונית העולמית בנשיאותו של חיים וייצמן ) . אקזיסטנציאליסט ניטשיאני לפי מזגו והשקפת עולמו, הוא תבע מן המחשבה מימוש בקיום, או במה שהוא כינה ״הווי״ ( רבים טעו בהבנת מושג זה, שאצ״ג עשה בו שימוש אידיוסינקרטי לגמרי במובן של הוויה, אקזיסטנציה ) . ה״תשובה״ הציונית שלו חייבת הייתה להפוך ממחשבה ומרגש לחיים פיזיים ונפשיים מלאים . המשורר ביקש להחדיר אותה אל עומק קיומו בשתי דרכים . ראשית, הוא החל בהכנות לעלייה לארץ- ישראל על מנת שישתקע בה . שנית, ולא פחות מכריעה...  To the book