ב אלפיים שנות תוהו

42 ישי מבורך כאשר אני מדבר על סובייקט איני מתחם זאת כמובן אך ורק ליצור האנושי, שבאותה מידה שהוא יכול להיות סובייקט הוא יכול גם להיות אובייקט . סובייקט משמעו כל הוויה שנוכח בה "עוד מעט" עקשני שאינו נענה במלואו להגדרה . הוויה שיש בה איזה סרח עודף בלתי ניתן לביטול ולקִטלוּג היא הוויה מטא – אתית של היות סובייקט . במקרה שלפנינו הרי זו הארץ הזו, שכאשר רבי נחמן רוצה להצביע על המייחד אותה ומקדש אותה, הוא מציין את העובדה שזו הארץ שגבולותיה סומנו במקרא : "גודל קדושת ארץ ישראל המבואר בספרים, ומפורש בתורתנו הקדושה מעלת קדושת ארץ ישראל כמה וכמה פעמים, והתורה בעצמה מפרשת כל גבולי 5 ארץ ישראל לגודל מעלתה וקדושתה העצום והנורא מאוד מאוד" . ניתן דעתנו כי רבי נחמן אינו מציין את הדבר האלמנטרי ביותר בשיח היהודי הקלאסי, הווי אומר שזו הארץ שרק בה ניתן להגיע לנבואה או שזו הארץ שרק בה קיימת השגחה פרטית, כמאמר הפסוק : "אֶרֶץ אֲשֶׁר [ . . . ] תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" ( דברים יא, יב ) . הוא אינו מציין גם את מה שמצוי בשיח היהודי בימי הביניים, שארץ ישראל היא בעלת הא...  To the book