'אין למי לצעוק את הצעקה', השכונה הדרומית, טייבה

141 מארגמתחםמרבדתבנית השכונה הדרומית, טייבה רועי, כצפוי, משך את מרב תשומת הלב והתושבים ביקשו לדעת מה הוא מצלם ועבור מי . "אמרתי לכם, לא הייתי יכול לצלם לבד" . ג'סיקה מצלמת את העצים המעטים ברחוב, שנשתלו על ידי בעלי הבתים . מירב מתמקדת בתשתיות שלא ברור מתי ואם בכלל יושלמו . בפאתי השכונה נמצא הקנטרי קלאב העירוני, שומם, מוזנח . הזדמנות מוחמצת בעיר שאינה יכולה להרשות לעצמה . שכנה עוצרת את הרכב לשאול אותנו מה אנו עושים במקום ומה אנו מצלמים . מתוך חצר בית סמוך עוקבים אחרי צעדינו . אחד הבתים מקושט בסרטים צבעוניים המעידים על חגיגה ; ההדר של הבית אינו מתיישב עם שביל העפר ועם האבק של תנועת המכוניות . חצרות הבתים נטושות ונדמה שכולם מכונסים בבתים . מדי פעם אנו רואים אישה יוצאת החוצה, תולה כביסה, מטאטאת את המרפסת . "יש פה יחסי שכנות, יש כאן קהילה ? ", שואלת ג'סיקה ומנסה להבין את ההבדלים בין טייבה לפרוורים בארצות הברית . "אין פה ממש קהילה", אומר סאג'ד . "אבל, אם חסר משהו, תלכו לבקש ? ", ממשיכה ג'סיקה, "סוכר, חלב ? " "כאן לא מבקשים דברים כאלה", מחייך סאג'ד . "טוב, משהו אחר, לשמור על הילדים, ללכת לשמחו...  To the book