198 | קיימות ישראלית - חידוש האחריות לטוב המשותף | אריה ונגר בסמכותם הנורמטיבית מול הפוליטיקאים משולחי הרסן כביכול . מפתה לפרש כך מה ראוי שתהיה קיימות בעיתונות, בעיקר במדינה שבזיכרון הקולקטיבי שלה עוברים כחוט השני המתיחויות והמשברים בין ימין לשמאל, מ"אלטלנה" ועד רצח רבין וההסתה שקדמה לו . עם זאת, הגדרה כזאת היא לשיטתי פורמליסטית, ויש בה משום החמצה של הפוטנציאל העמוק והמהותי יותר הטמון במושג הקיימות . תקשורת יכולה לספק במה לדיון, שיתנהל על פי כל הכללים והגינונים הנכונים, במראית עין של איזון נינוח, ועדיין להיות ריקה מתוכן ולחטוא לייעודה . אם מגדירים קיימות על פי קריטריון מוגבל זה ובוחנים את המצב בתקשורת בישראל בשנים האחרונות, אין ספק שניתן להצביע על שיפור : רף הלהבות בין ימין לשמאל מעל דפי העיתונים שכך באופן ניכר, וההתכתשות המילולית בין כותבים ודוברים משני האגפים אינה מזכירה בלוחמנותה את המאבקים המרים מימי הסכמי אוסלו וההתנתקות . הסערות הן מעטות יחסית, בהשוואה לעבר, אולפני הטלוויזיה והרדיו מזמנים פחות עימותים בלתי נשלטים בין בני פלוגתא רעיוניים, וכשיש כאלה, הם מוצאים את עצמם בשוליים, ופח...
To the book