|
|
יוסקה רבינוביץ — עדות 149 של היכולת "האובייקטיבית" של ראיית העתיד להתפתח . ברוסיה הסובייטית ראה את חלוץ הקידמה . שם הלך והוגשם לדעתו, המהלך המכריע לעתיד האנושות כולה . מה שרצוי להגשים בארץ ב"קטן" הוגשם שמה בקנה-מידה גלובאלי . בזה היה שונה ממורו הגדול טבנקין, שהיה הרבה יותר מפוכח ממנו בכל הקשור לאופן ההגשמה הסובייטי, ולא הושפע ישירות ובאותה מידה מהאהבה הלא מותנית למולדת הרוסית, לעם הרוסי, כלויטה . למשל . ליוסקה היה קל לחבור ללויטה כשהוא הרבה פחות ביקורתי כלפי ברה"מ . ממרחק, היה אפשר "לסבול" דברים שספק אם היה אפשר להתייחס אליהם באותה מידת סובלנות כמו לידיעה קרובה . כך למשל היה אפשר להאדיר את מפעל הקולקטיביזציה מבלי לדעת או להתעלם מההרג וההגליה וממותם ברעב של מיליונים ( ולא רק הוא . אליעזר ליבנשטיין שלח מכתב למזכירות הקיבוץ מגרמניה — שם היה שליח — וצירף אליו ספר — ה"קולחוזים", שהוציאה ברה"מ — כמקור השראה לקיבוץ — כך כתב – והמלצה על השתנות הקיבוצים בכיוון זה ) . המעטה העבה שהסובייטים כיסו בו את המציאות במקומם נעשה בשם "הצדק המהפכני" שהיה לו קריטריון אחד : מה שטוב לברה"מ — צודק ! וחסידיהם ק...
To the book |
|
|