חלום רביעי - "המנהרה" - מאבק ברגשי אשמה ובפוסט־טראומה של קרב

73 מעגל החיים היה זה חלום שחלמת כשהיית מחוסר הכרה - הוא היה כה ברור שהוא עדיין חרוט במוחי - אבל אחרי חמש דקות בערך מתת" . החייל : "אבל הוריי עדיין אינם משוכנעים שנהרגתי בקרב" . החייל מצביע על אור באופק בחושך : "זה ביתי . אמא ואבא עוד מחכים שאשוב לבית הזה" . המפקד : "עובדה היא שנהרגת . אני מצטער, אבל עליי להבהיר זאת . מתת בזרועותיי" . החייל מאוכזב ופונה ללכת, והמפקד קורא לו ומצדיע . החייל משיב לו בהצדעה ופונה לאט לדרכו, כאילו רוח המת מקבלת את מותה ושבה למקום שממנו באה . אבל אז מופיע גדוד חיילים לבני פנים . הלם צעדיהם הקצוב מטיל אימה, בזמן שראש הגדוד מכריז על היעדר נפגעים . המפקד עונה במצוקה, כעוצר מבכי : "הקשיבו לי . אני מבין את רגשותיכם, אבל המחלקה השלישית חוסלה לחלוטין . לא נותר מכם איש . אני מצטער, בחורים . בתור היחיד ששרד, אני יכול להישיר אליכם מבט . אתם חוסלתם תחת פיקודי . אינני נמנה עם הפחדנים שמסרבים להודות בטעות . לא אפיל את האחריות על חוקי הצבא, וגם לא אפיל את האשמה על חוסר ההיגיון שבמלחמה עצמה . עם זאת הצלחתי לשרוד . נלקחתי בשבי ושם טעמתי את טעם המוות . עכשיו בראותי איתכם שוב ...  To the book