אסתר פלד 174 שנדרש ממנו . . . כדי לנחם את עצמי נזכרתי בבשורה שקיבלתי בעבודה וגם החלטתי להירשם לחדר כושר . מגיע לי, לא ? " . המונולוג הזה אינו זר לאיש מאתנו . זהו תיאור פשוט ומוכר של החיים המנטליים במצבי שגרה . התודעה מיטלטלת לה ללא הרף בין מפח נפש לשמחה, בין סיפוק לתסכול, בין גאווה לבושה . אלה הם הקצוות של כאב ועונג, או בצורתם המפותחת יותר : האמוציות . כל התנודות הללו המתוארות במשפטים הקודמים מאופיינות במכנה משותף אחד : כולן תלויות באירועים חיצוניים, כולן מושפעות השפעה יתרה ממה שהביא לנו המפגש עם העולם החיצון ברגע נתון . בבנק "הרגיזו אותי", בעבודה "העריכו אותי", הילד נכשל במבחן ו"תסכל אותי", ההחלטה להירשם לחדר כושר היא פרס הולם על הישגיי ופרס ניחומים על מאמציי . כל התגובות מייצגות פעילות אמוציונלית, ואף לא תגובה אחת היא עניינית וצלולה . מנהל הבנק ה"מרגיז" וראש הפרויקט המקדם אותי בעבודה, שניהם מייצגים ברגע נתון את העולם כולו, ושניהם מובילים למסקנות שונות בתכלית על אודות אותו עולם עצמו : פעם אחת הוא מאופיין באי צדק משווע ופעם אחרת בהוגנות . כלומר השיפוט מתנודד ללא עקביות ומושפע מאירועים ...
To the book